יצירת רשת של רשתות שיח לדיו ערכי בשאלות החיים הבוערות של ימינו. המבוך הפוסטמודרני מחייב מציאת דרכים חדשות להתמודדות עם האתגרים של ימינו. דווקא צורת החשיבה התלמודית יכולה להוות מקור השראה לדרך חדשנית המשלבת  מדיה אינטרנטית, וחכמה קולקטיבית רב קולית, עם עקרון המחלוקת התלמודית. שיח חוצה גבולות זה  נערך במעין "ויקיפדיה" של סוגיות עכשויות, המועשרות במגוון מקורות, מהמקרא ועד בן גוריון, משייקספיר ועד "סיינפלד" ו"שובר שורות".

לעומת המודל הקלאסי של "היחיד היוצר", מרבית הפיתוח והחשיבה  כיום מתרחש בספירה הקבוצתית.

סוגיא מזמנת דיונים בתוך קבוצות  שבהן מוצפות נקודות מבט שונות. הדיון מעמת הדעות  ובכך מעשיר את ההתמודדות עם האתגרים העכשוויים. זהו המודל של "החכמה הקולקטיבית "  שבה יצירת הדעת האנושית היא פרי מאמץ משותף של רבים (כמו למשל בויקיפדיה).

במקביל , סוגיא שואבת את השראתה ממודל החשיבה התלמודית.הלל ושמאי לא כתבו ספרים משל עצמם. המטרה העיקרית הייתה לייצר שיח ורק אחר כך לערוך ולשמר את הויכוח על טיעוניו וראיותיו הסותרים.

מודל החשיבה ה "בית המדרשית" – מנצל את  "סיעור המוחות" , כך שהקבוצה הדנה יחד, מנצלת את המשאבים השונים של חבריה ליצירת חכמה משותפת . תהליך זה   מדרבן  מחלוקות מתוך ההבנה  שהמציאות היא מורכבת מכדי לצמצמה לעמדה אחת.

בשונה מפורומים ורשתות חברתיות אחרות הדיונים בסוגיא עוברים תהליך תמצות ועריכה.
גם רעיון זה שאוב מהמודל התלמודי, הוא מאפשר את הטרנספורמציה מהשיחה החיונית והזורמת ל"תוצר" בעל ערך מתמשך.

הסוגיה הערוכה איננה התמליל של הדיון אלא יצירה קולקטיבית של מעין "ויקיפדיה" של שיח רב-קולי, מגובש ומתומצת, הדן בשאלות חיינו הבוערות.

הסוגיה הוירטואלית נשארת פתוחה להמשך דיון עתידי ובכך היא שונה מהספר או המאמר שבו הדיון "נכלא" עם הדפסתו.